שלום לכולם,
הפסקתי לכתוב בבלוג אורנג' ופתחתי בלוג ממוקד יותר בתכנים של ניהול אשר בבסיסם קיימים ערכים הומנים אוניברסלים.
אשמח מאוד אם תמצאו עניין בבלוג- להלן הקישור- http://humanmanagerisrael.wordpress.com/
אני רואה קשר ישיר בין אורח החיים שלי לבין עריכת טקסי נישואין ולבין הובלת ארגונים על בסיס תפיסת הניהול ההומני, המכנה המשותף לכולם הינו האותנטיות, היושרה והאמונה באדם.
נתראה בבלוג,
שלכם,
גיא אורן
יום ראשון, 15 בינואר 2012
יום שלישי, 28 בספטמבר 2010
סדנת שטח בפסטיבל הקהל
פסטיבל הקהל מתקיים כל שנה בסוכות ומושך אליו קהל יעד המעוניין ביהדות פלורליסטית ומגוונת. כחלק מההיצע המרשים של ההרצאות והפאנלים, קיימתי לראשונה בפסטיבל הקהל פעילות המבוססת על outdoor- סדנת שטח, אשר העיקרון המנחה שלה הוא שהסדנא מתקיימת בשטח פתוח ויוצרת אווירה משוחררת ואותנטית ומהווה תשתית מצוינת לפעילויות הדורשות שיתוף פעולה בין המשתתפים על מנת להגיע בסופו של דבר לתובנות אישיות וקבוצתיות.
נושא הסדנא שהעברתי היה על שאלת הבסיס: מיהו יהודי?
הסדנא החלה במספר משימות היוצרות אווירה חיובית ונעימה בקבוצה, אווירה המחויבת להמשך, במיוחד בקבוצה אקראית כמו שהתגבשה לפעילות הזו, אשר רוב האנשים לא מכירים זה את זה. לאחר מכן ביצענו את משימת הליבה- כל זוג היה צריך להסכים על הגדרה משותפת במילה אחת של מיהו יהודי, לאחר מכן היה עליו לדוג את ההגדרה באמצעות קרסים וחבלים שקיבלו מתוך ים היהדות.
נושא הסדנא שהעברתי היה על שאלת הבסיס: מיהו יהודי?
הסדנא החלה במספר משימות היוצרות אווירה חיובית ונעימה בקבוצה, אווירה המחויבת להמשך, במיוחד בקבוצה אקראית כמו שהתגבשה לפעילות הזו, אשר רוב האנשים לא מכירים זה את זה. לאחר מכן ביצענו את משימת הליבה- כל זוג היה צריך להסכים על הגדרה משותפת במילה אחת של מיהו יהודי, לאחר מכן היה עליו לדוג את ההגדרה באמצעות קרסים וחבלים שקיבלו מתוך ים היהדות.
המטאפורה היא מושלמת (ראו תמונה מצורפת- הטשטוש מכוון בשל צנעת הפרט)- היהדות היא ים גדול ויש בו מגוון רחב של דגים, כולם חיים בתוך הים הזה: חילונים, אורתודוכסים, רפורמים וגם אלוהים ומוסר ושבת וכד'.
כל אחד מחפש את יהדותו בים הזה וגם מוצא. כולם הצליחו לדוג את ההגדרה שלהם ליהדות ויש כאלו שגם דגו יותר מהגדרה אחת. אולם לאחר המשימה עלתה השאלה המרכזית לדיון- כיצד יוצרים מכנה משותף מסך כל הזהויות האישיות שנבחרו? או במילים אחרות- האם ניתן להגיע בתוך קבוצה אקראית אשר מבטא מדגם די מייצג של האוכלוסיה היהודית בישראל להגדרה של מיהו יהודי?
בדיון עלו נושאים מרתקים לשאלה רבת הפנים הזו והובילו לשאלות משנה- מה הקשר בין דת לתרבות? פולחן ומעשים לבין אמונה? מהו תהליך הגיור המתבקש שיוכל להגדיר באמצעותו את זהותנו שלנו? על מה צריך לוותר ולהתפשר כדי למצוא מכנה משותף?
שאלות רבות נוספות עלו סביב הסכמה אחת ויחידה שיש צורך להגיע להגדרה משותפת, לאיזשהו מכנה משותף. אף אחד לא העלה שאלת כפירה כמו- מדוע צריך למצוא אותו?
סיכמתי את הדיון בכך שאני חושב שהמנהיגות בכל קהילה וזרם חייבת לתרגם התלבטויות אלו למעשים כדי ליצור מכנה משותף שיגרום לאנשים רבים ככל האפשר להרגיש חלק בתוך היהדות, למצוא את המקרב והמאחד במקום את המפריד והשונה, לשמור על פלורליות בתוך מסגרת רחבה ככל האפשר של הגדרה משותפת של מיהו יהודי.
ים היהדות הוא ים גדול ומגוון, אולם כרגע כל דג שוחה לו לבדו ללא להקה וללא הנהגה (למעט הנהגות מקומיות), ומרגישים שמשהו לא זורם.
תפקיד החילונים (בהיותם כיום הרוב בעם היהודי) בכל הנושא הזה הוא לדעתי קריטי, בלקיחת אחריות על יהדותם ולאחר מכן להיות הכוח המוביל למציאת המכנה המשותף הנכסף, שיהיה הרבה יותר רחב מסתם הגדרה של אם יהודיה.
בפעילות נכחו 24 איש (סכום מקסימלי לפעילות שטח מסוג זה) וכולם הרגישו שחוו חוויה ולמידה משותפת ומעניינת במיוחד
יום שלישי, 24 באוגוסט 2010
חוסר אתיקה במבצעי הנחות- והפעם חברת בזק
אחד המקומות הבולטים לחוסר אתיקה מצד חברות עסקיות, הוא בזמן מבצע. כולנו כבר מכירים את השטיקים של המספר 50 בגודל פונט עצום ולפניו בגודל פונט מזערי המילה "עד". כמובן שרוב ההנחות בסופו של דבר במבצע כזה נעות בין 5-10 אחוזים אבל החברה יוצרת מצג שווא של הנחות של 50 אחוז וידוע שפראיירים רק מתחלפים.
השבוע התקשר אלי נציג מכירות שאפתני של חברת בזק והודיע לי שאני זכאי לשדרוג והכפלת רוחב קו האינטרנט מהמצב הקיים וכל זאת רק בעלות של 5 שקלים נוספים לחשבון החודשי והתחייבות לשנה.
שאלתי אותו אם הוא בטוח שזה כל מה שיעלה לי והוא אישר, או אז שאלתי אותו מה קורה עם ספק האינטרנט שלי, שבמקרה הוא בזק בינלאומי, האם זה אומר שגם אצלו אני חייב לשדרג? התשובה שלו היתה כן, שאלתי כדי לוודא- אם לא אשדרג את רוחב הקו בבזק בינלאומי, האם זה אומר שלמעשה הרחבת הקו בבזק היא לא משמעותית כל עוד לא יצרתי מצב זהה עם ספק האינטרנט, והוא אמר לי שאני צודק אולם לדעתו, כן, לדעתו!! אין הוא חושב שתהיה סיבה לבזק בינלאומי לבקש ממני תוספת תשלום על השדרוג. כמובן שאין בסיס מאחורי אמירה כזו, מעבר לכך שפשוט אין לו שום סמכות לומר משהו בשם חברה אחרת.
הודעתי לנציג המכירות שהוא פעל בחוסר שקיפות וחוסר אתיות- והוא טען שממילא התכוון לספר לי את כל הדברים האלו (כמובן שהוא לא היה מזכיר את זה) לכן הוא לא רואה פגם.
זו כבר בעיה מכופלת, כאשר אדם מבצע דבר מה שאינו אתי והוא אפילו לא מודע לו מרוב שכנועים עצמיים. אם כי ממש לא מפתיע ושוב מאכזב לראות איך אנשים צעירים מוכנים תמורת שכר מינימום לשקר, לספר חצאי עובדות, להעלים מידע ולסלף והכל כדי לשמח את הבוס. דבר אחד יש לי לומר לכל נציגי השירות והמכירות האלו שמשתפים פעולה ביודעין עם מבצעים לא אתיים- מחר אתם תהיו בצד השני ותווכחו לדעת שמה שעשיתם לאחרים, אחרים עושים לכם.
השבוע התקשר אלי נציג מכירות שאפתני של חברת בזק והודיע לי שאני זכאי לשדרוג והכפלת רוחב קו האינטרנט מהמצב הקיים וכל זאת רק בעלות של 5 שקלים נוספים לחשבון החודשי והתחייבות לשנה.
שאלתי אותו אם הוא בטוח שזה כל מה שיעלה לי והוא אישר, או אז שאלתי אותו מה קורה עם ספק האינטרנט שלי, שבמקרה הוא בזק בינלאומי, האם זה אומר שגם אצלו אני חייב לשדרג? התשובה שלו היתה כן, שאלתי כדי לוודא- אם לא אשדרג את רוחב הקו בבזק בינלאומי, האם זה אומר שלמעשה הרחבת הקו בבזק היא לא משמעותית כל עוד לא יצרתי מצב זהה עם ספק האינטרנט, והוא אמר לי שאני צודק אולם לדעתו, כן, לדעתו!! אין הוא חושב שתהיה סיבה לבזק בינלאומי לבקש ממני תוספת תשלום על השדרוג. כמובן שאין בסיס מאחורי אמירה כזו, מעבר לכך שפשוט אין לו שום סמכות לומר משהו בשם חברה אחרת.
הודעתי לנציג המכירות שהוא פעל בחוסר שקיפות וחוסר אתיות- והוא טען שממילא התכוון לספר לי את כל הדברים האלו (כמובן שהוא לא היה מזכיר את זה) לכן הוא לא רואה פגם.
זו כבר בעיה מכופלת, כאשר אדם מבצע דבר מה שאינו אתי והוא אפילו לא מודע לו מרוב שכנועים עצמיים. אם כי ממש לא מפתיע ושוב מאכזב לראות איך אנשים צעירים מוכנים תמורת שכר מינימום לשקר, לספר חצאי עובדות, להעלים מידע ולסלף והכל כדי לשמח את הבוס. דבר אחד יש לי לומר לכל נציגי השירות והמכירות האלו שמשתפים פעולה ביודעין עם מבצעים לא אתיים- מחר אתם תהיו בצד השני ותווכחו לדעת שמה שעשיתם לאחרים, אחרים עושים לכם.
יום ראשון, 8 באוגוסט 2010
חתונה ואחריות חברתית
לפני כשנה ערכתי טקס נישואין של הזוג המיוחד עינת ועידו. הטקס היה מרגש ומשמעותי ואחד מרגעי השיא שלו היה בנושא הנתינה. עינת ועידו החליטו לתרום את כל מתנות החתונה לקהילה!!! התרומה כוונה לשיפור חייהם של חולי הפרקינסון באמצעות טיפול ייחודי וחדיש בעזרת בעלי חיים. להלן הקטע מתוך הטקס:
"זוגיות היא תוצאה של נתינה הדדית זה לזו, אולם אצל עינת ועידו ערך הנתינה, אשר זוגיות זו יוצרת, משפיעה במעגלים רחבים יותר מהמעגל הזוגי, כי הזוג שעומד כאן לצידי מאמין ועוסק בנתינה אישית וזוגית כאורח חיים ואף יותר מכך- כמטרה נעלה שיש לנו כאן על פני כדור הארץ במהלך חיינו.
בדיוק השבוע אנו פותחים בקריאה חדשה של ספר התורה, ובפרשת בראשית, מיד לאחר בריאת אדם וחוה, אלוהים מברך אותם בנתינה ללא גבול, כאדוני הארץ, " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי (הדגשה לא במקור...) לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה" (בראשית,א, כט) וכפי האמרה הידועה שנותנים לאדם אצבע, הוא רוצה את כל היד, כך היה עם עץ הדעת, וכך גם אלפי שנים מאוחר יותר נכתב השיר אלוהים נתן לך במתנה ושם מפרטים את כל המתנות שאלוהים נתן אך אין זה מספק את כותב השיר והוא מבקש עוד מתנה אחת- לתת שלום על פני האדמה.
זוהי משאלה של כל ילד, אולם עינת ועידו בוודאי מכירים את תשובתו של אלוהים: "צדק צדק תרדוף",(דברים טז) וגם "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו".(תהילים לד) על האדם מוטלת האחריות לתת לעולם את הנתינה שלו, ואין זהו מעשה פשוט כי הרי אנו רוצים את הכל לנו, ואילו הנתינה, כמו השלום, היא מעשה שאנו מתקשים לעשותו כי הוא נגד היצרים, ודורש מאיתנו להתגבר עליו ולהשתמש בשכלנו כדי שנבין כי השלום והנתינה הוא המעשה של הצדק ולכן עלינו לרדוף אחריו כל העת ולא לצפות מאלוהים לקבלו במתנה.
וכאן מתחת לחופה, באווירה הומניסטית ואוהבת, אנו מממשים את הציווי מויקרא יט: ואהבת לרעך כמוך , לא רק בזוגיות של עידו ועינת אלא גם לכל חולי הפרקינסון אשר בזכות אירוע זה יוכלו לשפר ולו במעט את איכות חייהם.
מסר זוגי זה ראוי שישמע מכאן, מאזור הרי יהודה וחוצות ירושלים, ויכה בליבנו כצו חיינו על פני האדמה, ונפיץ כעת מסר זה מהחופה בעזרת הפרח המסמל עבור עינת ועידו ערך זה, בגלי אהבה מכאן אליכם ובעזרתכם הלאה."
והנה, כמעט שנה לאחר החתונה, קיבלתי מהם מייל על הניצנים הראשונים של תרומתם לחולי הפרקינסון. הפרויקט כלל מספר מפגשי טיפול של חולי פרקינסון עם בעלי חיים, שמטרתם היתה לבדוק את הפוטנציאל של בעלי החיים לסייע לאוכלוסיה זו.
לסיכום שלב זה, בתהליך שנמשך כחצי שנה, נמצא שהפעילות עם בעלי החיים השפיע על:
ירידה ברמת הרעידות והדיסקינזיה
שיפור ביציבה במהלך ההליכה והישיבה
יציאה מהירה יותר ממצב של "אוף"
משתתפים דווחו על הרגשת רוגע.
חוויה רגשית משמעותית כשחלק מהמשתתפים חזרו לחוות חוויות מהילדות
כעת הפרויקט ממשיך לשלב השני אשר מטרתו למצוא את המשמעות הרפואית המיוחדת שהייתה בשלב א' דרך עבודת מחקר או עבודת תואר של סטודנטים ו/או דוקטורנטים.
כל כך מרגש לראות כזו נתינה ואמונה הומניסטית לשיפור חיי החולים במחלה, בשילוב עם שמחה זוגית לבניית משפחה.
הלוואי והמסר של עינת ועידו יהווה השראה גם לזוגות ולאנשים אחרים.
"זוגיות היא תוצאה של נתינה הדדית זה לזו, אולם אצל עינת ועידו ערך הנתינה, אשר זוגיות זו יוצרת, משפיעה במעגלים רחבים יותר מהמעגל הזוגי, כי הזוג שעומד כאן לצידי מאמין ועוסק בנתינה אישית וזוגית כאורח חיים ואף יותר מכך- כמטרה נעלה שיש לנו כאן על פני כדור הארץ במהלך חיינו.
בדיוק השבוע אנו פותחים בקריאה חדשה של ספר התורה, ובפרשת בראשית, מיד לאחר בריאת אדם וחוה, אלוהים מברך אותם בנתינה ללא גבול, כאדוני הארץ, " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי (הדגשה לא במקור...) לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה" (בראשית,א, כט) וכפי האמרה הידועה שנותנים לאדם אצבע, הוא רוצה את כל היד, כך היה עם עץ הדעת, וכך גם אלפי שנים מאוחר יותר נכתב השיר אלוהים נתן לך במתנה ושם מפרטים את כל המתנות שאלוהים נתן אך אין זה מספק את כותב השיר והוא מבקש עוד מתנה אחת- לתת שלום על פני האדמה.
זוהי משאלה של כל ילד, אולם עינת ועידו בוודאי מכירים את תשובתו של אלוהים: "צדק צדק תרדוף",(דברים טז) וגם "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו".(תהילים לד) על האדם מוטלת האחריות לתת לעולם את הנתינה שלו, ואין זהו מעשה פשוט כי הרי אנו רוצים את הכל לנו, ואילו הנתינה, כמו השלום, היא מעשה שאנו מתקשים לעשותו כי הוא נגד היצרים, ודורש מאיתנו להתגבר עליו ולהשתמש בשכלנו כדי שנבין כי השלום והנתינה הוא המעשה של הצדק ולכן עלינו לרדוף אחריו כל העת ולא לצפות מאלוהים לקבלו במתנה.
וכאן מתחת לחופה, באווירה הומניסטית ואוהבת, אנו מממשים את הציווי מויקרא יט: ואהבת לרעך כמוך , לא רק בזוגיות של עידו ועינת אלא גם לכל חולי הפרקינסון אשר בזכות אירוע זה יוכלו לשפר ולו במעט את איכות חייהם.
מסר זוגי זה ראוי שישמע מכאן, מאזור הרי יהודה וחוצות ירושלים, ויכה בליבנו כצו חיינו על פני האדמה, ונפיץ כעת מסר זה מהחופה בעזרת הפרח המסמל עבור עינת ועידו ערך זה, בגלי אהבה מכאן אליכם ובעזרתכם הלאה."
והנה, כמעט שנה לאחר החתונה, קיבלתי מהם מייל על הניצנים הראשונים של תרומתם לחולי הפרקינסון. הפרויקט כלל מספר מפגשי טיפול של חולי פרקינסון עם בעלי חיים, שמטרתם היתה לבדוק את הפוטנציאל של בעלי החיים לסייע לאוכלוסיה זו.
לסיכום שלב זה, בתהליך שנמשך כחצי שנה, נמצא שהפעילות עם בעלי החיים השפיע על:
ירידה ברמת הרעידות והדיסקינזיה
שיפור ביציבה במהלך ההליכה והישיבה
יציאה מהירה יותר ממצב של "אוף"
משתתפים דווחו על הרגשת רוגע.
חוויה רגשית משמעותית כשחלק מהמשתתפים חזרו לחוות חוויות מהילדות
כעת הפרויקט ממשיך לשלב השני אשר מטרתו למצוא את המשמעות הרפואית המיוחדת שהייתה בשלב א' דרך עבודת מחקר או עבודת תואר של סטודנטים ו/או דוקטורנטים.
כל כך מרגש לראות כזו נתינה ואמונה הומניסטית לשיפור חיי החולים במחלה, בשילוב עם שמחה זוגית לבניית משפחה.
הלוואי והמסר של עינת ועידו יהווה השראה גם לזוגות ולאנשים אחרים.
יום ראשון, 28 במרץ 2010
ליל סדר החופה
יש שני טקסים שרוב החילונים לא מבינים בהם, לא רוצים להבין בהם, אבל רוצים לקיימם כרפלקס פבלובי- הגדה של פסח בליל הסדר וטקס החופה בליל הכלולות.
להלן השוואה בין הטקסים האלו, ששניהם עוסקים בחירות- האחד בחירות של עם והשני בחירות זוגית, כדי להבין את הפער בין חוסר הענין המוחלט בטקסים האלו לבין ההחלטה לדבוק בהם, על אף חוסר העניין.
המשותף לטקסים האלו הוא שאף אחד מהחילונים לא ממש מתעמק בנעשה בטקס, כי המחשבות מתמקדות באוכל המצוין שעומד להיות מוגש על ידי בעלת הבית המארחת או גן האירועים המארח.
ככל שהטקס מתארך, בגלל החלטות שרירותיות של עורך הסדר/רב החופה- כך הסבלנות פוקעת וקהל המאזינים יורד בהדרגה- תחילה הילדים, אשר למענם כל עניין ההגדה, אחר כך ההורים הצעירים, אלו שהשתעממו בתוך חופתם, ולבסוף גם המבוגרים האחראים, אשר להם, ורק להם, הסמכות להחליט שלכל מסורת יש גבול, והגיע הזמן לחתוך לאוכל.
הדבר המדהים הוא שאף אחד לא באמת רוצה לדעת על מה מדובר בעצם. מהי, למשל, אותה שיחה בין רבי אלעזר לרבי טרפון ואיך זה קשור אלינו? ומיהי העקרה משבע הברכות שתגל בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה?
שאלות אלו ועוד אמורות להישאל כקושיות אמיתיות במהלך ליל סדר החופה, אולם לעולם לא יעז אחד מבני המשפחה לעכב את התפתחות הטקס לקראת סיומו, כי הרי זוהי תמצית המסורת החילונית- המתחיל בטקס מיותר וחסר רלוונטיות לעולמו- אומרים לו גמור.
אז אם הכל כל כך משעמם וחסר חשיבות, איך זה שעדיין רוב החילונים חוגגים טקסים אלו, שמרגע תחילתם מייחלים לסופם? מדוע בכלל מתחילים איתם?
הסיבה לחגיגה נובעת מכך ששני הטקסים האלו מדברים על לידה חדשה, על סיפור חדש המתרקם לו, על הבטחה ותקווה, על חירות, חופש ועצמאות, על בנייה של משפחה ועם. איך שלא תסתכלו על הטקסים האלו- יש בהם את הבסיס למסורת שלנו משום שהם מגדירים את התא המשפחתי הגרעיני ואת הקהילה הלאומית שמאחדת בין כל תאי משפחה אלו. משום היותם כה בסיסיים, אנו ממשיכים לדבוק בהם.
אבל המפגש המתרחש בין המסורת החילונית למסורת היהודית, אינו חייב להסתיים בתאונת רבת משועממים ורעבים. יש דרך אחרת מלבד לקפוץ על קטעים שלמים בהגדה, רק בגלל שהם בשפה תלמודית, או להראות לרב את השעון כדי להאיץ בו להניח את הכוס לרגלי החתן.
הדרך, על פניה, נראית מהפכנית, אולם למעשה היא מעוגנת היטב במסורת היהודית והחילונית גם יחד, עובדה שמקלה על אפשרויות החיבור והפתרון של התנגשות זו.
הרי המסורת היהודית דוגלת בשינוי ובהתאמה לצרכי החיים, זהו למעשה סם חייה. ההלכה הינה דינאמית וזורמת ברצף של שינויים ותיקונים ולכן היא נקראת על שם הפועל ללכת, לא לעמוד במקום. המסורת החילונית גם היא דוגלת בהטבת החיים, ובשיפור מתמיד של החוויות שלנו כדי להעצים את חיינו, שתי מסורות אלו דוגלות בהליכה, בשינוי, בזרימה, וזו למעשה משמעות ההגדה והחופה.
והגדת לבנך זהו מסר הדורש לחנוך את הנער על פי דרכו ולעצב לו הגדה כך שילמד ממנה. ההגדה המסורתית היא רק בגדר המלצה לסדר, תשתית שעליה ניתן לערוך שינוי, מוצר מדף התחלתי שעליו יש להוסיף, להוריד ולשנות בהתאם לרלוונטיות במשפחה.
טקס החופה גם הוא השתנה לאורך השנים, ובו, למשל, הוצמד טקס האירוסין לטקס הנישואין, מתוך הבנה כי הפרדה זו כבר אינה רלוונטית ואף יוצרת משברים שניתן למנוע אותם על ידי שינוי מחייב. וכך גם היום, כאשר זוג נישא לא מתוך שידוך או קנייה, אלא מתוך חיים משותפים יחד - יש ללכת ולשנות אותה כך שתהיה רלוונטית לאורח החיים של אלו הבונים את ביתם המשותף.
ההליכה והשינוי המתבקש בתוך הטקסים האלו יגרמו עניין בתוך הטקסים עצמם, יובילו להעצמה ולחוויה בלתי נשכחת של שייכות, חירות ועצמאות, ולחידוש הקשר בין החילוניות והיהדות, קשר אשר מתקיים כעת רק בזכות ההבטחה למרק קנידלך ומנות עיקריות משובחות.
להלן השוואה בין הטקסים האלו, ששניהם עוסקים בחירות- האחד בחירות של עם והשני בחירות זוגית, כדי להבין את הפער בין חוסר הענין המוחלט בטקסים האלו לבין ההחלטה לדבוק בהם, על אף חוסר העניין.
המשותף לטקסים האלו הוא שאף אחד מהחילונים לא ממש מתעמק בנעשה בטקס, כי המחשבות מתמקדות באוכל המצוין שעומד להיות מוגש על ידי בעלת הבית המארחת או גן האירועים המארח.
ככל שהטקס מתארך, בגלל החלטות שרירותיות של עורך הסדר/רב החופה- כך הסבלנות פוקעת וקהל המאזינים יורד בהדרגה- תחילה הילדים, אשר למענם כל עניין ההגדה, אחר כך ההורים הצעירים, אלו שהשתעממו בתוך חופתם, ולבסוף גם המבוגרים האחראים, אשר להם, ורק להם, הסמכות להחליט שלכל מסורת יש גבול, והגיע הזמן לחתוך לאוכל.
הדבר המדהים הוא שאף אחד לא באמת רוצה לדעת על מה מדובר בעצם. מהי, למשל, אותה שיחה בין רבי אלעזר לרבי טרפון ואיך זה קשור אלינו? ומיהי העקרה משבע הברכות שתגל בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה?
שאלות אלו ועוד אמורות להישאל כקושיות אמיתיות במהלך ליל סדר החופה, אולם לעולם לא יעז אחד מבני המשפחה לעכב את התפתחות הטקס לקראת סיומו, כי הרי זוהי תמצית המסורת החילונית- המתחיל בטקס מיותר וחסר רלוונטיות לעולמו- אומרים לו גמור.
אז אם הכל כל כך משעמם וחסר חשיבות, איך זה שעדיין רוב החילונים חוגגים טקסים אלו, שמרגע תחילתם מייחלים לסופם? מדוע בכלל מתחילים איתם?
הסיבה לחגיגה נובעת מכך ששני הטקסים האלו מדברים על לידה חדשה, על סיפור חדש המתרקם לו, על הבטחה ותקווה, על חירות, חופש ועצמאות, על בנייה של משפחה ועם. איך שלא תסתכלו על הטקסים האלו- יש בהם את הבסיס למסורת שלנו משום שהם מגדירים את התא המשפחתי הגרעיני ואת הקהילה הלאומית שמאחדת בין כל תאי משפחה אלו. משום היותם כה בסיסיים, אנו ממשיכים לדבוק בהם.
אבל המפגש המתרחש בין המסורת החילונית למסורת היהודית, אינו חייב להסתיים בתאונת רבת משועממים ורעבים. יש דרך אחרת מלבד לקפוץ על קטעים שלמים בהגדה, רק בגלל שהם בשפה תלמודית, או להראות לרב את השעון כדי להאיץ בו להניח את הכוס לרגלי החתן.
הדרך, על פניה, נראית מהפכנית, אולם למעשה היא מעוגנת היטב במסורת היהודית והחילונית גם יחד, עובדה שמקלה על אפשרויות החיבור והפתרון של התנגשות זו.
הרי המסורת היהודית דוגלת בשינוי ובהתאמה לצרכי החיים, זהו למעשה סם חייה. ההלכה הינה דינאמית וזורמת ברצף של שינויים ותיקונים ולכן היא נקראת על שם הפועל ללכת, לא לעמוד במקום. המסורת החילונית גם היא דוגלת בהטבת החיים, ובשיפור מתמיד של החוויות שלנו כדי להעצים את חיינו, שתי מסורות אלו דוגלות בהליכה, בשינוי, בזרימה, וזו למעשה משמעות ההגדה והחופה.
והגדת לבנך זהו מסר הדורש לחנוך את הנער על פי דרכו ולעצב לו הגדה כך שילמד ממנה. ההגדה המסורתית היא רק בגדר המלצה לסדר, תשתית שעליה ניתן לערוך שינוי, מוצר מדף התחלתי שעליו יש להוסיף, להוריד ולשנות בהתאם לרלוונטיות במשפחה.
טקס החופה גם הוא השתנה לאורך השנים, ובו, למשל, הוצמד טקס האירוסין לטקס הנישואין, מתוך הבנה כי הפרדה זו כבר אינה רלוונטית ואף יוצרת משברים שניתן למנוע אותם על ידי שינוי מחייב. וכך גם היום, כאשר זוג נישא לא מתוך שידוך או קנייה, אלא מתוך חיים משותפים יחד - יש ללכת ולשנות אותה כך שתהיה רלוונטית לאורח החיים של אלו הבונים את ביתם המשותף.
ההליכה והשינוי המתבקש בתוך הטקסים האלו יגרמו עניין בתוך הטקסים עצמם, יובילו להעצמה ולחוויה בלתי נשכחת של שייכות, חירות ועצמאות, ולחידוש הקשר בין החילוניות והיהדות, קשר אשר מתקיים כעת רק בזכות ההבטחה למרק קנידלך ומנות עיקריות משובחות.
יום ראשון, 21 במרץ 2010
למה אורנג'?
החלטתי לקרוא לבלוג שלי בשם שלי, שהומצא הרבה לפני חברת הטלפונים.
אורנג' משמעותו- אורן, ג' (גיא) וביחד אורנג'. נראה לי שאולי אפנה אליהם בתביעה על שימוש בסמל המסחרי שלי...
אבל מעבר לכך, לאורנג' יש משמעויות חיוביות נוספות, שאני מניח שהובילו גם את חברת הטלפונים להשתמש בשם זה. האורנג' מסמל פריחה, שמחה, טעם טוב, חיבור אל הטבע, ועבורי גם סוג של חיוך תמידי.
והנה בשבוע האחרון נוספה סיבה נוספת לאהבה שלי לשם אורנג' וזו הפרסומת המדהימה של חברת אורנג' על המופע של ריהאנה בישראל. הפרסומת מציעה מבצע שהלוואי וכל החברות יעתיקו את הרעיון וישכללו אותו עוד ועוד, לא רק לקוחות שדורשים הנחות, מבצעים, סיילים וכד', אלא לקוחות שמקבלים זאת לאחר שגם הם נותנים משהו, לא לחברה, לא בכסף, אלא ישירות לקהילה. המבצע אומר שאם תתנדב בארבע שעות פעילות עבור הקהילה, תקבל כרטיס למופע של ריהאנה. כשנותנים גם מקבלים- מסר אתי חשוב שבו כולם יוצאים מורווחים- הלקוחות הנאמנים של אורנג', הקהילה וגם אורנג' עצמה אשר ממתגת עצמה כחברה אתית עם חשיבה ואחריות קהילתית.
כמובן שיש את הצינים שיגידו שזוהי רק דרך פרסומית והלוואי ואורנג' היתה חברה אתית אמיתית, אולם אני טוען שני דברים כנגד ציניות זו, בעצם שלושה:
1. אני לא נאיבי ואני מודע לכך שאורנג' רוצים להיראות אתים, אבל אין בכך שום פסול.
2. תראו לי מבצע או פרסומת לפני עשר שנים שהציעה דבר כזה? לא תמצאו כי התפיסה היום השתנתה ויותר ויותר עסקים מבינים שהמטרה שלהם אינה רק רווח אלא גם נתינה לקהילה, ופרסומת זו היא תוצר של תרבות אתית עסקית הנכנסה בשנים האחרונות לתודעה של מנהלים ובעלי עסקים. אז נכון שאנחנו רק בהתחלה, אבל כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן.
3. אני מאמין שמילים מייצרות מציאות, לכן רק כדי לראות את הפרסומת הזו ודומותיה, כבר יוביל לחשיבה אתית אצל כל מי שרואה אותה- עסקים אחרים, לקוחות, כולנו למעשה. המילים האלו מייצרות מציאות שכולם אחר כך חושבים שזה הדבר הטבעי לעשותו, ובכך כבר אורנג' עשתה מעשה חשוב וגדול עבור החברה הישראלית.
אז הנה לינק לפרסומת:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3562869
אורנג' משמעותו- אורן, ג' (גיא) וביחד אורנג'. נראה לי שאולי אפנה אליהם בתביעה על שימוש בסמל המסחרי שלי...
אבל מעבר לכך, לאורנג' יש משמעויות חיוביות נוספות, שאני מניח שהובילו גם את חברת הטלפונים להשתמש בשם זה. האורנג' מסמל פריחה, שמחה, טעם טוב, חיבור אל הטבע, ועבורי גם סוג של חיוך תמידי.
והנה בשבוע האחרון נוספה סיבה נוספת לאהבה שלי לשם אורנג' וזו הפרסומת המדהימה של חברת אורנג' על המופע של ריהאנה בישראל. הפרסומת מציעה מבצע שהלוואי וכל החברות יעתיקו את הרעיון וישכללו אותו עוד ועוד, לא רק לקוחות שדורשים הנחות, מבצעים, סיילים וכד', אלא לקוחות שמקבלים זאת לאחר שגם הם נותנים משהו, לא לחברה, לא בכסף, אלא ישירות לקהילה. המבצע אומר שאם תתנדב בארבע שעות פעילות עבור הקהילה, תקבל כרטיס למופע של ריהאנה. כשנותנים גם מקבלים- מסר אתי חשוב שבו כולם יוצאים מורווחים- הלקוחות הנאמנים של אורנג', הקהילה וגם אורנג' עצמה אשר ממתגת עצמה כחברה אתית עם חשיבה ואחריות קהילתית.
כמובן שיש את הצינים שיגידו שזוהי רק דרך פרסומית והלוואי ואורנג' היתה חברה אתית אמיתית, אולם אני טוען שני דברים כנגד ציניות זו, בעצם שלושה:
1. אני לא נאיבי ואני מודע לכך שאורנג' רוצים להיראות אתים, אבל אין בכך שום פסול.
2. תראו לי מבצע או פרסומת לפני עשר שנים שהציעה דבר כזה? לא תמצאו כי התפיסה היום השתנתה ויותר ויותר עסקים מבינים שהמטרה שלהם אינה רק רווח אלא גם נתינה לקהילה, ופרסומת זו היא תוצר של תרבות אתית עסקית הנכנסה בשנים האחרונות לתודעה של מנהלים ובעלי עסקים. אז נכון שאנחנו רק בהתחלה, אבל כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן.
3. אני מאמין שמילים מייצרות מציאות, לכן רק כדי לראות את הפרסומת הזו ודומותיה, כבר יוביל לחשיבה אתית אצל כל מי שרואה אותה- עסקים אחרים, לקוחות, כולנו למעשה. המילים האלו מייצרות מציאות שכולם אחר כך חושבים שזה הדבר הטבעי לעשותו, ובכך כבר אורנג' עשתה מעשה חשוב וגדול עבור החברה הישראלית.
אז הנה לינק לפרסומת:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3562869
מה אתם הייתם עושים?
"מה אתם הייתם עושים" היא תוכנית שלמעשה שואלת שאלה עמוקה הרבה יותר- האם אתם הומניסטים?
מה אתם הייתם עושים זוהי למעשה שאלה הקשורה לשלב ההתנהגות בפועל, כאשר אנחנו ניצבים בפני סיטואציה הדורשת מאיתנו התערבות עבור אדם אחר.
מה מניע אותנו לפעול או לדלג על כך כאילו לא ראינו? מה ההבדל העקרוני העומד בין שתי האופציות האלו?
כאשר נשאלו האנשים שהיו נוכחים בסיטואציה מדוע לא התערבו, הם ענו בתירוצים שונים אשר לכולם יש מכנה משותף אחד- אי לקיחת אחריות. עמדה זו נובעת מאמונות לא הומניסטיות אשר גורסות שאולי הדברים יסתדרו מאליהם, או שזה לא התפקיד שלי להתערב, אבל השאלה שחיים הכט שואל שוב ושוב- מה אתה היית עושה מכוונת לרעיון שאין מישהו אחר שיכול להתערב או לשנות, הכל תלוי בך, האדם שנקרה בטעות לסיטואציה.
לעומת זאת, האנשים שכן התערבו ויצאו להגנת האדם הנפגע בסיטואציה פעלו מתוך מכנה משותף אחד- האמפתיה וערבות הדדית בין בני אדם, ללא הבדל דת גזע ומין. החמלה האנושית הטבעית והבסיסית הן שהובילו למעשה הטבעי מצידם- לצאת לעזרה.
אין צורך בתארים, אין צורך בניסיון, יש צורך בלהיות אדם. אדם לאדם הוא אדם, זהו המסר ההומניסטי שעומד למעשה בבסיס הסדרה.
מה אתם הייתם עושים זוהי ההתנהגות הנובעת מהאמונות שלנו. הסדרה הזו מעמתת את המשתתפים בעל כורחם, להבין עד כמה האמונות שהם חושבים שהם מחזיקים בהם, נכונות, וזאת ניתן לדעת רק על סמך פעילות אמיתית. אני יכול לספר לעצמי סיפורים שאני הומניסט, וזה טוב ונחמד, אולם אם אין לאמונה זו הלימה בהתנהגות, אזי אמונות אלו הן אמונות שווא.
על כן, הסדרה הזו חיונית וחשובה עבורנו כחברה וכל צופה שואל את עצמו בזמן הצפייה, לא מה הוא היה עושה, אלא האם הוא הומניסט וזאת כבר שאלה כבדת משקל וראויה לזמן צפייה.
התוכנית הזו חשובה הרבה יותר מהתוכנית הישנה של חיים הכט "יצאת צדיק", כי שם היה מסר אנטי הומניסטי- ובבסיסו הנחת היסוד שמי שלא גונב, עושק, מנצל, או גובה סכום גבוה מיותר- הוא צדיק, למרות שזו צריכה להיות הנורמה ההומניסטית בחברה ולא הצדיקות, שהיא האידיאל האתי של החברה, אליו צריך לשאוף.
אבל כל מי שרק פועל לפי החוק הוא עדיין לא צדיק, הוא פשוט איש טוב, ישר, מקצועי, ורק בגלל שיש כל כך הרבה רמאים בסביבה, הוא נחשב בטעות לצדיק. כל כך לא אהבתי את התוכנית ההיא, ועכשיו בא חיים הכט ומתקן אותנו ואת עצמו, עכשיו זוהי כבר סדרה המצפה מאנשים להיות צדיקים באמת, להראות שאפשר לסמוך על אנשים גם אם הם לא חייבים להשתתף או להתערב, והרי ידוע שזוהי אינה עבירה על החוק, ולכן מדובר כאן בדרישות גבוהות בהרבה מאשר בתוכנית "יצאת צדיק".
אז נסיים כלשון ארץ נהדרת, מה אתם........ הייתם עושים?
מה אתם הייתם עושים זוהי למעשה שאלה הקשורה לשלב ההתנהגות בפועל, כאשר אנחנו ניצבים בפני סיטואציה הדורשת מאיתנו התערבות עבור אדם אחר.
מה מניע אותנו לפעול או לדלג על כך כאילו לא ראינו? מה ההבדל העקרוני העומד בין שתי האופציות האלו?
כאשר נשאלו האנשים שהיו נוכחים בסיטואציה מדוע לא התערבו, הם ענו בתירוצים שונים אשר לכולם יש מכנה משותף אחד- אי לקיחת אחריות. עמדה זו נובעת מאמונות לא הומניסטיות אשר גורסות שאולי הדברים יסתדרו מאליהם, או שזה לא התפקיד שלי להתערב, אבל השאלה שחיים הכט שואל שוב ושוב- מה אתה היית עושה מכוונת לרעיון שאין מישהו אחר שיכול להתערב או לשנות, הכל תלוי בך, האדם שנקרה בטעות לסיטואציה.
לעומת זאת, האנשים שכן התערבו ויצאו להגנת האדם הנפגע בסיטואציה פעלו מתוך מכנה משותף אחד- האמפתיה וערבות הדדית בין בני אדם, ללא הבדל דת גזע ומין. החמלה האנושית הטבעית והבסיסית הן שהובילו למעשה הטבעי מצידם- לצאת לעזרה.
אין צורך בתארים, אין צורך בניסיון, יש צורך בלהיות אדם. אדם לאדם הוא אדם, זהו המסר ההומניסטי שעומד למעשה בבסיס הסדרה.
מה אתם הייתם עושים זוהי ההתנהגות הנובעת מהאמונות שלנו. הסדרה הזו מעמתת את המשתתפים בעל כורחם, להבין עד כמה האמונות שהם חושבים שהם מחזיקים בהם, נכונות, וזאת ניתן לדעת רק על סמך פעילות אמיתית. אני יכול לספר לעצמי סיפורים שאני הומניסט, וזה טוב ונחמד, אולם אם אין לאמונה זו הלימה בהתנהגות, אזי אמונות אלו הן אמונות שווא.
על כן, הסדרה הזו חיונית וחשובה עבורנו כחברה וכל צופה שואל את עצמו בזמן הצפייה, לא מה הוא היה עושה, אלא האם הוא הומניסט וזאת כבר שאלה כבדת משקל וראויה לזמן צפייה.
התוכנית הזו חשובה הרבה יותר מהתוכנית הישנה של חיים הכט "יצאת צדיק", כי שם היה מסר אנטי הומניסטי- ובבסיסו הנחת היסוד שמי שלא גונב, עושק, מנצל, או גובה סכום גבוה מיותר- הוא צדיק, למרות שזו צריכה להיות הנורמה ההומניסטית בחברה ולא הצדיקות, שהיא האידיאל האתי של החברה, אליו צריך לשאוף.
אבל כל מי שרק פועל לפי החוק הוא עדיין לא צדיק, הוא פשוט איש טוב, ישר, מקצועי, ורק בגלל שיש כל כך הרבה רמאים בסביבה, הוא נחשב בטעות לצדיק. כל כך לא אהבתי את התוכנית ההיא, ועכשיו בא חיים הכט ומתקן אותנו ואת עצמו, עכשיו זוהי כבר סדרה המצפה מאנשים להיות צדיקים באמת, להראות שאפשר לסמוך על אנשים גם אם הם לא חייבים להשתתף או להתערב, והרי ידוע שזוהי אינה עבירה על החוק, ולכן מדובר כאן בדרישות גבוהות בהרבה מאשר בתוכנית "יצאת צדיק".
אז נסיים כלשון ארץ נהדרת, מה אתם........ הייתם עושים?
הירשם ל-
רשומות (Atom)
